החלטה בתיק עע"ם 5743/12

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 14.05.2012, בעת"מ 14872-07-11 (השופטת ד"ר מ' אגמון-רונן), בגדרו נתקבלה עתירת המשיבים 1 ו-2.

רקע עובדתי

2.       המבקש הינו הבעלים של דירת מגורים, המצויה בקומת קרקע של בניין מגורים, ברח' ארבע ארצות 26 בתל אביב (להלן: דירת המבקש). המשיבה 1 הינה הבעלים של דירת מגורים המצויה בקומת קרקע של בניין מגורים ברח' ז'בוטינסקי 51 בתל אביב (להלן: דירת המשיבה 1), והמשיב 2 הינו בר רשות להתגורר בדירת המשיבה 1. דירת המבקש גובלת בדירת המשיבה 1.

3.           המבקש מפעיל בדירתו גן ילדים מזה עשרים שנה, בניגוד לשימושים המותרים על-פי התכנית החלה על האזור, בו מצויה דירת המבקש (תב"ע 58). עם זאת, קיבל המבקש, מעת לעת, מהמשיבה 3 (להלן: הועדה המקומית) היתרים לשימוש חורג, כאשר תוקף ההיתר האחרון שקיבל המבקש פג בחודש ספטמבר 2008.

4.      ביום 04.01.09, הגיש המבקש בקשה חוזרת לועדה המקומית, לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים. עם הגשת הבקשה, הגישו דיירי הבניין, בו מתגוררים המשיבים, התנגדויות.

ביום 29.07.09, דנה הועדה המקומית בהתנגדויות לבקשה, ולבסוף קיבלה אותן בחלקן, ואישרה למבקש שימוש חורג לשלוש שנים בלבד, במהלכן, התבקש המבקש להגיש תכנית לשינוי התב"ע, כך שיתאפשר השימוש כגן הילדים בדירתו (להלן: ההחלטה המקורית). על החלטה זו הגישו המשיבים 1 ו-2 ערר לועדת הערר.

ביום 21.12.09, התכנסה ועדת הערר לדון בערר, והחליטה, כי החלטת הועדה המקומית תתוקן, כך שההיתר לשימוש חורג לא יוארך מעבר לשלוש שנים; כי על המבקש להגיש לועדה המקומית תכנית לשינוי התב"ע תוך 3 חודשים; וכי אם הועדה המקומית תמליץ לועדה המחוזית על אישור התכנית, על המבקש להמציא לועדה המקומית כתב שיפוי לכיסוי כל פיצוי בגין שינוי הייעוד (להלן: החלטת ועדת הערר).

         ביום 01.03.10, המציא המבקש לועדה המקומית כתב שיפוי, וביום 28.04.10, הגיש המבקש תכנית לשינוי הייעוד.

ביום 11.08.10, כשמונה חודשים לאחר קבלת החלטת ועדת הערר, התכנסה הועדה המקומית לצורך דיון חוזר בעניינו של המבקש, ותיקנה את ההחלטה המקורית, בהתאם להחלטת ועדת הערר (להלן: ההחלטה המתוקנת). במקביל, הוציאה הועדה המקומית למבקש היתר לשימוש חורג לתקופה של שלוש שנים, החל מיום 11.08.10 (להלן: ההיתר).

5.      בחודש יולי 2011, הגישו המשיבים 1 ו-2 עתירה נגד הועדה המקומית ונגד המבקש, במסגרתה עמדה לדיון השאלה מהו מועד סיום ההיתר. לטענת המשיבים 1 ו-2, אמור היה ההיתר להינתן מיום מתן ההחלטה המקורית של הועדה המקומית, היינו, מיום 29.07.09. מנגד טענו המבקש והועדה המקומית כי יש למנות את שלוש השנים, מיום ההחלטה המתוקנת, היינו, מיום 11.08.10, או לחילופין מיום החלטת ועדת הערר.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.      כאמור, הדיון בעתירה התמקד בשאלה אימתי ייסגר גן הילדים, במידה שהתכנית לשינוי ייעוד לא תאושר: האם בחודש אוגוסט 2012 או שמא בחודש אוגוסט 2013. בפסק דינו, מיום 14.05.2012, בחן בית משפט קמא את סבירות ההחלטה המתוקנת, וקבע כי:

א.                עריכת הדיון החוזר בעניינו של המבקש, כשמונה חודשים לאחר החלטת ועדת הערר, ודווקא בחודש אוגוסט - החודש בו מסתיימת שנת הלימודים, אינה מקרית.

ב.                על אף שהמבקש השתהה בהגשת הבקשה לשינוי הייעוד, והגישה באיחור, בהחלטה המתוקנת אין כל התייחסות לסוגיה, האם עמד המבקש במועדים, אשר קבעה ועדת הערר בהחלטתה.

ג.                 קביעת הועדה המקומית, לפיה תוקף ההיתר החל מיום 11.08.10, מאריכה את תוקף ההיתר בשנה נוספת, דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם החלטת ועדת הערר, שכן ברור מהחלטת ועדת הערר, כי תוקף ההיתר יפקע לכל המאוחר ביום 30.07.09 - בחלוף שלוש שנים ממועד קבלת ההחלטה המקורית.

ד.                התנהלות הועדה המקומית הינה תמוהה, חורגת מהתנהלות תקינה של גוף מנהלי וציבורי, ויש בה כדי להעלות חשדות של העדפת יתר, שלא על בסיס שוויוני.

           בסופו של דבר, קיבל בית משפט קמא את העתירה, וקבע כי ההיתר לשימוש חורג יפקע ביום 30.08.12, וממועד זה לא ניתן יהיה להפעיל בדירת המבקש גן ילדים, אלא אם תאושר התכנית לשינוי ייעוד שהגיש המבקש.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

7.      על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 12.06.12, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי "עיכוב ביצוע משמעו כי המבקש יזכה למעשה בטענותיו על אף שאלו דחו על ידי בית המשפט". ביום 25.07.12 הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי.